אני בן למשפחה שכולה פעמיים ממלחמות ישראל. לא ניתן לנחם אם שאיבדה שניים מבניה. עוד שנה חלפה מיום הזיכרון שעבר, והזיכרונות והתהיות נותרו שהינם. ואז מגיעה הצפירה, המחשבות ההזדהות הכעס והאבל. עם שלם עומד בדממה ומתייחד. הארץ מרכינה ראש בכאב של שכול, מצטנפת וזוכרת. מה היה קורה, אילו היינו הופכים יום זה לחשבון נפש? אילו … המשך לקרוא כי במותם ציוו לנו את החיים