מטרת הבריאה לפי חכמת הקבלה

אם, ישנים ואוכלים והכל סבבה. מי שזה מה שהוא רוצה, זה גם טוב, יכול להמשיך להיות יצור חי שנברא כדי לאכול, להזדווג, לישון ואז למות. אבל מטרת הבריאה לפי קבלה לעם, לא הייתה ליצור עוד חיה שנקראת אדם. מטרת הבריאה הייתה להביא את היצירה האחרונה בשרשרת הבריאה, את האדם, למעמד שהוא מעל ליכולות של חיה. ולשם כך נתן לו בינה. החוכמה שיש לבעלי חיים מיועדת כדי לשרוד בטבע. הבינה שיש לאדם מיועדת כדי לחשב, לחשוב, לתכנן, והעיקר של כל העיקרים: לבחור. להיות עצמאי.

ילד קטן שמתחיל לנוע בכוחות עצמו, זקוק להכוונה. אחרת הוא ימעד,יפול ויפצע שוב ושוב, אחרת הוא יקבל כוויות, אחרת יחטוף הרעלת מזון, אחרת עלול להרוג את עצמו. כהורים אנחנו מגינים עליו, ומצד שני נותנים לו הזדמנות להתנסות. והוא נופל, וחוטף מכה, ולא מצליח במשהו, ומנסה שוב, צועק, כועס ומתוסכל, עד שבהכוונת ההורים הוא מצליח. אם כהורים נפתור לילדים שלנו הכל, הם לא יתפתחו אלא יהפכו תלותיים ולא יממשו את היצירתיות הטבועה בו מהטבע. כך גם האדם ביחס לבוראו.

הבורא גידל את האדם מעל בעלי החיים האחרים כדי שהוא יהיה עצמאי, יעמוד בכוחות עצמו, וירצה להידמות לבוראו (בצלם דמות תדמיתו). כדי שהוא יוכל להגיע לדרגה כזאת, עליו להתאמן המון! כי הוא יהיה דומה לבוראו רק כאשר יעשה את הכל כדי להיטיב לאחרים ולא לעצמו. כי זאת המהות של מי שברא אותו. לכן עלינו לעבור מחנה אימונים ממושך, תרגילים רבים ומרובים, ורק מי שעובר אותו בהצלחה יקרא אדם. בינתיים, אנחנו זקוקים מאד למדריך שלנו, שיוביל וינחה את דרכינו. וכמו שאבא נותן לילד שלו ליפול ולקום על רגליו שוב כדי שיחזק את שריריו וילמד להיות עצמאי, כך גם הכח העליון שברא אותנו פועל כלפינו.

ואם נאמין שזה כל רצונו, נרצה לשמח אותו כמו שאנחנו רוצים לשמח את אמא כשהצלחנו לעשות משהו חדש. ובזה נתפתח ונהפוך לנברא אמיתי, לאדם. הציור שצייר מיכאלאנג'לו מראה את האדם עם ידו המושטת כלפי ידו (כביכול, הרי לכוח אין יד 😉 ) של האל. ומעניין לראות שאין מגע, האצבעות אינן נוגעות זו בזו. זאת בדיוק המהות של הקשר בין הנברא לבוראו. הבורא שם, מנחה אבל מרחוק, לא נוגע, לא מתערב בפעולותיו העצמאיות של הנברא ומגדל אותו.
מבוסס על השראה שקיבלתי בלימודי בעמותת בני ברוך.