חופש מהחופש

עוד יום עמוס חוויות – עבר. תודה לאל אפשר להביט קדימה לעבר הזמן המדהים שמצפה  לי עם הילדים.

אבל מה בעצם אני מספרת לעצמי סיפורים? בואי רגע. עוד כמה דקות אני אכנס הביתה, רותם ירצה תשומת לב, שרון תרצה גם

אני רוצה קצת שקט רגע לפני ש… ובעלי כשהוא יחזור ירצה חולצות ומכנסיים מסודרים בארון מסודר בבית המסודר שלא יהיה כל עוד הוא מתקמצן על עוזרת. ובכל זאת את המינימום אני אצטרך לספק. כל כך בא לי הפסקה, והנה הנה ההיי לייט היום – טלפון מהבוס.

צריכה לסיים מהבית את השטות ההיא, ועוד לא לשכוח להוציא צ'קים לצהרון ולברר מה באמת נסגר עם החוג קאראטה וחוג  ריקוד ולמה עוד לא קיבלתי קבלות על הרישום. איזה כיף החיים אה..? בין לבין מחר יש שיעור בקבלה .

סידרתי לי בייביסיטר, בעצם אמאלה, ריבונו של עולם, אפרת  עוד לא החזירה לי תשובה באמת. ומה אם לא יסתדר. מאיפה אני אמצא בייביסיטר עכשיו. כל כך לא  בא לי לפספס, עד שיש משהו שהוא בשבילי, ממש רק בשבילי ועבור עצמי.

בני ברוך זה כזה ארגון קסום, לא שופטים אותי שם, לא דורשים ממני  לשנות הרגלים או להפסיק להיות מה ומי שאני.פשוט מקבלים אותי ככה. פשוט. אולי בגלל זה כשאני שם, בין החברים של בני ברוך תמיד יש לי הרגשה שהכל יהיה בסדר. החרדה התמידית הזו, שרודפת אותי, שמשהו לא כמו שצריך להיות. שהכל ככה-ככה. ועוד רגע הכל קורס. והנה עוד שנייה והלך עלי וכל העולם נגדי.

הלימודים בבני ברוך כאילו מגמדים את החרדה הזו קצת. כי פתאום יש פרספקטיבה אחרת. שאלות כמו מה הטעם בחיי. או מה משמעות הקשרים שלי עם אנשים או למה קשה היום כל כך, כל זה מקבל הבנה,תוקף, מקום, בבני ברוך. ונכון שזה עוד לא מבטיח לי שאי פעם אתרצה עם התשובה והאמת. כל עוד יש בבני ברוך אנשים שמוכנים לעשות את הבירורים יחד איתי. אני אפילו לא מעוניינת להתרצות. כי כשאתרצה -אז כל החוויה המדהימה הזו תיפסק