בלגן בשוק העבודה

הקורונה הביאה עימה חוסר ודאות גדול ונראה שהוא כאן להישאר, החל מהפעולות או היעדר הפעולות שנקטה הממשלה עם פרוץ המשבר הן ביחס לשכירים והן ביחס לעצמאים. עתה נראה כי השוק מתאושש לאיטו כאשר מענקי החזרה מחל"ת (חופשה ללא תשלום) מנסים לזרז את התהליך וכל יום רואים יותר מודעות דרושים באתרי חיפוש העבודה השונים כגון סחבק, אול ג'ובס ואחרים הן בחברות שונות והן באזורים שונים. אז אמנם שלא נראה שיש כבר עבודה בנתב"ג אבל בתעשיות האחרות כבר חוזרים, ראיתי לא מזמן מודעת דרושים הראל ביטוח למרות שאמרו שהתאגידים מנסים לצמצם. כל זאת קורה לצד חשש או אי בהירות לגבי התחלתו או היעדרו של הגל השני. נראה כי האתגר הבא בתהליך הוא נושא דמי האבטלה – משרד האוצר החליט לא להאריך את תקופת הזכאות של דמי האבטלה ביוני. מה שאומר כי קרוב לשלוש מאות אלף מובטלים יישארו ללא תמיכה יחד עם עוד מובטלים מעל גיל שישים ושבע שהוחרגו בתקופת הקורונה.

לכולם היה ברור שבשלב מסוים תצטרך להיפסק התמיכה והביטוח הלאומי יצטרך לחזור לתקנות של שגרה אבל היו מחשבות ודיבורים על כך שהקורונה תנוצל לשינוי עמוק בשוק העבודה עם הבנה כי אנו מתקדמים למציאות עם תעסוקה חלקית ואף דיון שתמיד עולה במשברים כאלו על הכנסה בסיסית או הבטחת הכנסה קבועה. עם זאת פעולות האוצר מראות באופן ברור שהאינטרס המרכזי של המדינה הוא להחזיר דברים למציאות שקדמה לקורונה. ההעדפה של מענקי ההחזרה מחל"ת על פני דמי אבטלה או תמיכות אחרות, מראה כי המדיניות היא חזרה ליום שלפני.

אך ציפיות לחוד ומציאות לחוד. נראה כי בפועל המשק מתאושש הרבה יותר לאט מהציפיות ואנו מצויים עדיין במציאות של אבטלה של בין שלוש מאות אלף למיליון מובטלים, תלוי את מי שואלים, והמובטלים הללו יצטרכו להתקיים איכשהו בתקופה עד שהם יוחזרו לעבודה. במדינות אחרות נבחנים מודלים של העסקה חלקית עם סבסוד מצד הממשלה או לחלופין הנפקת תלושי רכישה מצד המדינה לאזרחים כדי לעודד את הצריכה ולהניע את המשק. עם זאת, עדיין מוקדם מדי כדי לקבוע איזה מודל עובד נכון יותר ומהו המודל המומלץ שכדאי למדינות לאמץ. אם במלחמה בבריאות ברור כי מדינות שלא נקטו סגר שילמו על כך והתפתחו פרקטיקות ברורות למניעה והתמודדות עם התחלואה, הרי שברמה הכלכלית אנחנו עדיין מגששים באפלה.